שרי אריסון

תחילת דרכה

אריסון נולדה בניו יורק שבארצות הברית למינה ותד אריסון. תד, אביה, נולד בזכרון יעקב וגדל בתל אביב; הוא לחם במלחמת העולם השנייה ובמלחמת העצמאות. בתחילת שנות ה־50 היגר לארצות הברית עם אשתו ובנו מיקי (יליד 1949) ופנה ליוזמה פרטית. בתחילה לא זכה להצלחה רבה בעסקיו, אך בשלב מאוחר יותר התעשר בזכות הצלחתה של חברה המפעילה אוניות נופש שייסד בשנת 1972, קרניבל קרוז ליינס.

בשנת 1966 נפרדו הוריה של שרי אריסון והיא עברה להתגורר עם אמה בישראל. שלוש שנים לאחר מכן, בגיל 12, שבה לארצות הברית ועברה לגור עם אביה ואחיה הבכור. היא שבה לישראל בגיל 17 על מנת ללמוד לבחינות הבגרות ולהתגייס לצה"ל. אריסון גויסה לחיל הים, אך שירותה הצבאי לא עלה יפה והיא שוחררה לפני תום שירותה. לאחר שחרורה היא עברה להתגורר במיאמי לצד אביה. אריסון למדה ניהול בתי מלון ומסעדות במכללת מיאמי דייד, ונישאה לקצין שעבד באחת האוניות של אביה, חוזה אנטוניו סווארס, אמריקני ממוצא קובני. לאחר שש שנות נישואים ולידת שלושה ילדים (ג'ייסון, דייוויד וקאסי - נושאים את השם אריסון) התגרשו השניים. בעת ביקור בישראל פגשה אריסון את מיקי דורסמן, סטודנט במכון וינגייט הצעיר ממנה בתשע שנים. השניים התאהבו ונישאו בשנת 1988 בטקס במיאמי. הם התגוררו ביחד עם שלושת ילדיה של אריסון מנישואיה הקודמים באי היוקרתי "בל הרבור" בסמוך לביתו של תד אריסון. הם שבו לישראל בשנת 1991. בעת שהותם של בני הזוג במיאמי, דורסמן לא התקבל לעבודה אצל חותנו; הוא עסק באימון כדורסל ובעבודות זוטרות שונות. בהמשך יזם דורסמן השקת בושם שהופץ באוניות השעשועים של קרנבל קרוז; המיזם זכה להצלחה[2]. כיום (2007) דורסמן הוא איש עסקים ובעליה ומאמנה של הפועל חולון בכדורסל.

שרי אריסון ואביה עולים לארץ

בשנת 1991 החליט תד אריסון לעלות לישראל. הוא השאיר מאחור את בנו הבכור מיקי, שלקח את הפיקוד על עסקי הספנות (מיקי כיהן למעשה כמנכ"ל חברת קרניבל קרוז ליינס כבר מגיל צעיר). אל תד הצטרפו בתו שרי אריסון ומשפחתה שעלו לישראל גם כן. תד הקים את חברת "אריסון השקעות" - גוף פרטי עשיר - וביצע רכישות גדולות במהלך שנות התשעים. בספטמבר 1997, במסגרת תהליך מכירת נכסי הבנקים, הוביל תד אריסון את מהלך רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים מהממשלה, עסקת ענק בשווי של כ-1.4 מיליארד דולר. בסמוך למועד עלייתו לישראל הקים תד את "קרן אריסון"; על פי ההערכות, לקרן נכסים והשקעות בסכומי כסף גבוהים - כיום (2007), כ-500 מיליון דולר[3] - ואת התשואה של הקרן תורמת משפחת אריסון למוסדות שונים בישראל, בעיקר בתחומי הבריאות, המחקר והחינוך. שרי אריסון מונתה ליושבת ראש הקרן כשעלתה לישראל. אריסון, שרצתה להוכיח את יכולתה בעולם העסקים, פנתה גם ליוזמה פרטית במקביל לתפקידה כראש הקרן; בשנת 1996 הקימה את חברת "שרגד אורחנים" - העוסקת בהקמת קומפלקסים לצד כבישי ישראל, ונכסים מניבים - ביחד עם נצבא (חברה-בת של אגד בזמנו) ומספר קיבוצים. המיזם זכה להצלחה, אך נקלע לקשיים עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה.ריסון סיפרה מספר פעמים לעיתונות שאביה מעולם לא ייעד לה קריירה בעולם העסקים ושחשב, כדבריה, שמקומה של אישה הוא לשבת בבית ולגדל ילדים, תפיסה שגרמה לשרי אריסון עצב ותסכול. תד ייעד את בנו, מיקי אריסון להיות מנהל עסקיו. זה האחרון זכה במשרה ניהולית בכירה בקרניבל קרוז ליינס כבר בגיל צעיר. בעת שהותה במיאמי עבדה אריסון לפרקים בעסקיו של אביה, אך בתפקידי ביניים בלבד. שרי אריסון סירבה להשלים עם תפיסתו של אביה ודרשה את חלקה בירושה. נראה שאריסון התרכך לעת זקנה, שכן הוא ציווה לבתו ירושה מכובדת בצוואתו.

באוקטובר 1999 נפטר תאודור אריסון. עיקר רכושו התחלק בין שני ילדיו. גם אשתו השנייה לין אריסון, וגם שלמה נחמה מנהל עסקיו, זכו לנתחים מירושת המיליארדים. בנו מיקי המשיך בתפקידו כנשיא קרניבל קרוז ליינס במיאמי; הוא הוביל אותה להצלחה רבה, וכיום (2007) היא החברה המובילה בתחומה בעולם. שרי אריסון מונתה לתפקיד יו"ר אריסון השקעות.

אריסון ידועה גם בשל עיסוקה ברוחניות. היא סיפרה בעבר על מפגשיה עם ד"ר בריאן וייס העוסק בגלגול נשמות, ועל השפעת החיפוש הפנימי על חייה. ב-2001 ייסדה את ארגון "מהות החיים", ארגון שמטרתו, על-פי הפרסומים, "לעורר באנשים מודעות על יכולתו של כל אחד ואחת להגיע לשלום בינו לבין עצמו, משפחתו, חבריו וסביבתו; להעניק כלים להתפתחות אישית ולקיחת אחריות על אושרנו ושלוותנו." הארגון פועל על ידי הפעלת אתר אינטרנט, ומקיים סדנאות ברחבי הארץ.

בשנת 2002 התגרשו אריסון ודורסמן, ולהם בן משותף.

חשיפה התקשורתית

ב-17 בדצמבר 2002 הודיעה הנהלת בנק הפועלים על צמצום במצבת כוח האדם של הבנק בסדר גודל של 900 עובדים, עשרה אחוזים מעובדי הבנק, וזאת כצעד של ייעול. בנק הפועלים הראה רווחים גבוהים באותה תקופה; כוונת הבנק לפטר מאות עובדים בתקופה של מיתון, למרות הרווחים, זכתה לביקורת קשה. את החלטת הבנק גיבתה במסיבת עיתונאים שרי אריסון, יו"ר אריסון השקעות ובעלת המניות העיקרית בבנק. אריסון הייתה כמעט אלמונית באותה עת, ומסיבת העיתונאים לא הייתה צפויה; אריסון סיפרה לעיתונאים ולציבור על ההחלטה על הפיטורים, שנבעה לדבריה מאחריות כלכלית לעתיד הבנק. היא סיפרה כי לעובדים המפוטרים הוצעו תנאי פרישה משופרים מתוך דאגה כנה לעתידם.

אך הביקורת לא איחרה לבוא: אריסון מוצבה על ידי רבים כנציגת העשירים האטומה שמפטרת עובדים בתקופה קשה למרות רווחים גבוהים של הבנק שבבעלותה. לואי רוט, יו"ר ועד העובדים של בנק לאומי באותה עת, אמר לעיתונות: "לא ציפיתי לתגובה אחרת ממי שנולדה לא עם כפית זהב, אלא עם מצקת זהב". ההסתדרות בהנהגתו של עמיר פרץ יצאה למאבק בפיטורים הצפויים (שהופחתו לבסוף לכ-800 עובדים). היא יזמה קמפיין שבמהלכו נתלו שלטי חוצות, שבהם נכתב "שרי אריסון צוחקת, 900 משפחות בוכות". כתוצאה מכך איימו פרקליטיה של אריסון בתביעה של עשרה מיליון דולר נגד חברת "פוסטר מדיה"[4], ודרשו את הסרת המודעות לאלתר. השלטים הוסרו.

האופן המהיר בו הוסרו שלטי החוצות זכה לביקורת קשה מצד העיתונאית שלי יחימוביץ'. יחימוביץ' תקפה את אריסון בפינתה בתוכנית אולפן שישי בערוץ 2, ביום שישי ה-17 בינואר 2003. היא לעגה לאריסון ש"עלבונה שווה עשרה מיליון דולר". דוברה של אריסון, רני רהב, מיהר לשלוח ליחימוביץ' מכתב שבו הוא מאשים אותה בשנאת עשירים. המכתב שהתחיל במילים "שלי רעה" נכתב באופן שנתפס כילדותי וזועם. רהב שלח עותקים של המכתב למאות מראשי המשק, ולעיתונאים רבים; המכתב זכה לכותרות בעיתונים, ולתגובות מעורבות באתרי חדשות באינטרנט.

נישואיה לעופר גלזר, והפרשות הבאות

במאי 2003 נישאה אריסון בשלישית לאיש העסקים האילתי עופר גלזר. אריסון, שהתלוננה בעבר על חדירת התקשורת לחייה, נישאה באירוע מתוקשר למדי. זמן קצר לאחר מכן היא אירחה את אילנה דיין ביאכטה שלה ובפנטהאוז בשיכון בבלי בתל אביב בריאיון לתוכנית עובדה, שבה הוצג גם גלזר.

חודשים ספורים לאחר נישואיהם הועלו האשמות נגד גלזר על הטרדה מינית. ההאשמות פורסמו באמצעי התקשורת וזכו לכותרות. גלזר הכחיש בתוקף את ההאשמות וטען שהן עלילות שווא; אריסון תמכה בו[5]. בספטמבר אותה שנה עזבו אריסון וגלזר את ישראל, ביחד עם ילדיה של אריסון, ועברו להתגורר במיאמי. מקורבים לאריסון מסרו לתקשורת שאריסון "שָ‏בעה" מההתייחסות אליה בארץ. לתקשורת נמסר כי אריסון מתכוונת לסגור את קרן אריסון; רני רהב שלח מכתב נוסף לשלי יחימוביץ ובו הטיח בה כי היא "ניצחה" והצליחה להרחיק את אריסון ממדינת ישראל. רבים ניסו לשכנע את אריסון לשוב לישראל: אהוד אולמרט, שר התמ"ת באותה עת, נפגש עם אריסון במיאמי וניסה לשכנעה לשוב[6]. כאשר עזבה אריסון את ישראל היא לקחה עמה גם את בנה הצעיר, בנם המשותף שלה ושל דורסמן. דורסמן פנה לבית משפט פדרלי במיאמי ודרש שבנו יוחזר לישראל; התנהל משפט ובמהלכו אמרה אריסון לשופט כי ישנה סכנה לירושת ילדיה אם יעזבו את ארצות הברית. הפרשה הגיעה לסיומה לאחר שאריסון בישרה כי תשוב עם משפחתה לישראל לאחר שבנה הצעיר יסיים את שנת הלימודים בקיץ אותה שנה, וכך אכן קרה.

באוקטובר 2004 הוגש נגד גלזר כתב אישום על הטרדה מינית ומעשים מגונים, ביולי 2005 הוא הורשע גלזר בביצוע מעשים מגונים בשתי נשים. נגזר עליו עונש של חצי שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וכן קנס ופיצוי המתלוננות נגדו. גלזר ערער לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון, אך ערעוריו נדחו. בפברואר 2007 התייצב גלזר לרצות את עונשו בבית הסוהר מעשיהו. הוא שוחרר ארבעה חודשים לאחר מכן, לאחר שוועדת שחרורים ניכתה לו שליש בגין התנהגות טובה.