ניבית בש

סיפור חייה

ניבית בש היא דור שני בעסקי הדוגמנות, וכיוון שגדלה עם אמא דוגמנית, היה לה קשה להתחמק מעדשת המצלמה. היא קפצה למים העמוקים בגיל 15, אבל מהר מאוד הבינה שהיא מעדיפה מסיבות כיתה על פני צילומים. כמה שנים מאוחר יותר, חזרה שוב לשחות, הפעם בבריכה של הגדולים.

מאז, היא עושה את זה כבר כמה שנים טובות, ונהנית (כמעט) מכל רגע. האמת? למה לא? בשבוע הבא, למשל, היא תצטלם ל- H&O לצידה של מילי אביטל ועד כה היא הספיקה לככב בקמפיינים רבים, בהם של אינטימה ופוקס, לצעוד על מסלולים, וגם על הבמה בתחרות מלכת היופי, והכל יופי.

במקביל, בש , לסוכנות לוק, מכינה לעצמה כר נחיתה קל לעולם האמיתי, ובתחילת השנה הקרובה היא אמורה להתחיל ללמוד נטורפותיה במכללת וינגייט. בינתיים, קבלו הצצה לחייה - לארון, לתפריט, למכון הכושר ולעניינים שבלב.

תחילת הדרך: "התחלתי לדגמן בגיל 15, אבל זו היתה גיחה לחצי שנה בלבד, שאחריה החלטתי להתמקד בלימודים. לא הרגשתי שאני בשלה לזה. אמרתי שאם זה יהיה הגורל שלי, אם זה מה שאני ארצה לעשות, אז זה יקרה. ובאמת, ב- 2003, אחרי התיכון והצבא, התמודדתי בתחרות מלכת היופי (הגיעה לעשירייה הסופית) וככה התחלתי לעבוד".

אמא: "אמא שלי, מלי בש, היתה דוגמנית במשך עשרים שנים ואני גדלתי לתוך העולם הזה. תמיד הסתכלתי עליה בעיניים מעריצות. אבל היא מעולם לא דחפה אותי לזה. זה היה רצון שלי. אני זוכרת רק פעם אחת, בתחילת הדרך, שהיא אמרה לי שהיא חושבת שאני מאוד יכולה להצליח, ושהיא מאמינה בי".

חבר: "אני כבר שנתיים רווקה, שזה המון זמן אבל עד עכשיו זה באמת לא היה בראש שלי, לא חיפשתי ולא רציתי. עכשיו קצת חסר לי חיבוק ונשיקה פה ושם, אבל אני מאוד בררנית. חובה שהוא יהיה שנון, חכם ושיהיה לו חוש הומור, אני צריכה להעריץ את הבחור, וזה יקרה רק אם הוא יאתגר אותי אינטלקטואלית. כמובן שעדיף שייראה בסדר, אבל הוא לא צריך להיות יפיוף, אני לא אוהבת יפיופים. וגם, עדיף שיתעסק בספורט, כי חשוב לי שהוא יבין את האטרף הזה שלי ושנשדר על אותו גל".

מודל חיקוי: "אני מעריצה את העבודה של גלית גוטמן. אני חושבת שמעבר ליופי, יש לה המון אישיות שקורנת ממנה, וההצלחה שלה היא רק לאו דווקא בגלל איך שהיא נראית. מאז שאני זוכרת את עצמי - היא שם, ובמקום הראשון, ואף אחד לא הצליח לקחת ממנה את התואר הזה. תמיד רוצים לראות ולשמוע אותה עוד".

תחזוקה שוטפת: "רק ספורט! אין פתרונות קלים. לכל בחורה יש את הגנים שלה, אבל אם לא עושים פעילות גופנית, כח הכבידה מוריד את הכל לכיוונים מאוד לא נעימים... לפני שהתחלתי לעשות ספורט לא הרגשתי ביטחון כמו שאני מרגישה היום. יש לי מאמן אישי איתו אני עובדת פעמיים בשבוע, ועוד שלוש-ארבע פעמים אני עושה אירובי. אין דרך אחרת".

אוכל-אוכל-אוכל: "אוכל זאת החולשה שלי. אני אחד האנשים שהכי אוהבים לאכול בעולם, יש לי נטייה להשמנה ואני שומרת. זו מלחמה וקשה לי מאוד. אני לא מהבחורות שיכולות לאכול כל מה שהן רוצות. מה שאני אוכלת, ככה אני נראית. יש לי תקופות שאני משמינה ומרגישה בהן חרא, ויש תקופות שאני שומרת וקצת מרזה ומרגישה טוב יותר. המשקל שלי כל הזמן עולה ויורד וזו עבודה קשה. מי שרוצה להיראות טוב צריכה לעבוד על זה. התפריט שלי מורכב מהמון ירקות ולחם קל בכל ארוחה. בכלל, אני מתה על לחם ולא מוותרת עליו, אחרת אני לא שבעה. גם אם אני אוכל פיל, אם זה לא יהיה עם לחם, זו לא תהיה ארוחה".

הצצה לארון הבגדים: "כרגע הוא מבולגן, אבל זה תלוי מתי שואלים... אני לא מאלה שיש להם טונות של בגדים בארון, וכשאני קונה, זה תמיד אהבה ממבט ראשון - אם אני אוהבת, אז אני לוקחת. מצד שני, אני יכולה חודשים לא לקנות שום דבר, אני ממש לא בזבזנית גדולה".

ראי, ראי שעל הקיר: "אמא שלי לפעמים אומרת לי: 'איך את יוצאת ככה מהבית?'. אבל אני לא תמיד מקפידה על המראה ביומיום, אם אני כל הזמן אתעסק במראה שלי, אשתגע. חוץ מזה, אני רוצה שיאהבו אותי לא רק בגלל איך שאני נראית, אלא בזכות עוד כמה דברים אחרים שאני מאוד מקווה שיש לי".

פינוק: "אמבטיה טובה עם שמנים, קרמים ריחניים, נרות ומוזיקה. אני משקיעה בעצמי".

ניבית: "אמא שלי היא היתה דוגמנית הבית של חברת האופנה ניבה, ובדיוק כשהיא נכנסה להריון, הם פתחו את חנות הבת שלהם וקראו לה ניבית. וככה, מפעל חיים התחבר לאושר גדול, ופשוט יצא ככה, ניבית".